בימים האלה אנו קוראים תכופות על אנשים שאבדו את עצמם לדעת. כנראה גדול ביחס מספרם בין העולים מגרמניה. ואפשר להבין את הדבר הזה, בהתחשב עם המעמסה הכבדה של צרות העמוסה על שכמם של הרבה אנשים השייכים לחוגנו, ובייחוד בזכרם את גורל קרוביהם בגרמניה ובחוץ-לארץ. קשה למנוע מעשי יאוש כאלה, אבל מספרם הגדול מדאיג אותנו. אולי היה נחוץ, שאנשים הבקיאים בדבר, טובי לב ובעלי רגש, ישבו לשולחן אחד ויתועצו מה לעשות. לנגד עינינו סדור עזרה כעין עזרת שכנים. סדור כזה יוכל להמשיך צורות העזרה שכבר קיימות בארץ באופן בלתי מאורגן כלל – הרי מצות העזרה לשכנים זקוקים נהוגה בכל המקומות כדבר המובן מאליו – ויוכל לשמש גורם מניע בהרבה מתחומי החברה והחיים האישיים.
